חב' אורק נייר בע"מ נ' חב' דורניר בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים

בפניי תובענה שטרית. התובעת, חברת אורק נייר בע"מ (להלן: "התובעת"), הינה חברה לשיווק מוצרי נייר. הנתבעת 1, חב' דורניר בע"מ (להלן: "הנתבעת"), רכשה מהתובעת מוצרי נייר במהלך השנים 2000-2006.

ביום 16.8.06, הגישה התובעת במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 26-07237-06-7 בקשה לביצוע 20 שיקים בסך כולל של 1,608,334.9 ₪ כנגד הנתבעים, זאת עקב ביטול השיקים ע"י הנתבעת בעקבות בדיקה שערכה בנוגע לסחורה שסופקה לנתבעת בשנים 2004-2006, ואשר לטענתה נמצאו אי התאמות בין החיובים לבין הסחורה שסופקה בפועל.

הנתבעים טוענים ל"עוקץ" ע"י התובעת, לפיו התובעת הוציאה תעודות משלוח על אספקת כמויות סחורה גבוהות מאלו שסופקו בפועל לנתבעת. הדבר התאפשר משום שלנתבעת אין מחסנים, ולמעשה המשלוח יוצא ישירות ללקוח הקצה של הנתבעת. חברת שליחויות חיצונית היא שמבצעת את ההובלה ישירות ללקוח של הנתבעת והאחרונה שפיקחה על כמות הסחורה שיצאה מהתובעת.

טוענים הנתבעים, כי לאור יחסי האמון ששררו בין הצדדים, הנתבעת בתמימותה לא בדקה באופן שוטף התאמות בין חשבוניות התובעת לבין התשלומים שקיבלה מלקוחותיה להם סופקה הסחורה ישירות ממחסני התובעת. כמו כן, לגרסתם, התובעת חייבה את הנתבעת ביתר בסכומי עתק המוערכים ב-1,783,199 ₪ בגין סחורה שלא סופקה בפועל.

בנוסף, לטענת הנתבעים, כלפי נתבעת 2 לא קיימת עילת תביעה שטרית מכוח הערבות ולכן דין התביעה כנגדו להידחות.

מנגד, התובעת סומכת טענותיה על חוו"ד מומחה שמונה מטעם ביהמ"ש, לפיו למעט אי דיוקים מינוריים, יש התאמה בין תעודות המשלוח לבין דו"חות ההובלה.

גדר המחלוקת

השאלות הנתונות להכרעה בענייננו הן:

1.האם הנתבעים הצליחו להוכיח את התנגדותם ואכן חויבו בסכום הגבוה משמעותית מהסכום אותו התובעת צריכה היתה לגבות?

אם הנתבעים לא הצליחו להוכיח התנגדותם – מהו גובה החוב אותן חבה הנתבעת לתובעת בין השנים 2004-2006?

האם הנתבע 2 ערב באופן אישי להמחאות אותן נתנה הנתבעת לתובעת?

אי התאמה בין תעודות המשלוח לבין דו"חות ההובלה

1.בחוות דעתו, התבקש המומחה מטעם ביהמ"ש-מר נחום אלמן, רואה חשבון במקצועו, לתת דעתו בקשר למחלוקת בין הצדדים ובעיקר בשאלה האם יש התאמה בין תעודות המשלוח והחיובים בינם לבין עצמם לבין תעודות ההובלה, בחוות דעתו התייחס המומחה לשנים 2005- 2006 בלבד, מפאת העובדה שהיו חסרים מסמכים רבים על מנת להשלים את הבדיקה באשר לשנת 2004 (ראה ס' 2.2.2 לחווה"ד).

בהקשר זה, יש לציין כי אין להתייחס לשנת 2004, שכן הנתבעים לא הביעו הסכמה כלשהי לשלם עבור עלויות חיפוש המסמכים לשנה זו. כמו כן, הצדדים הסכימו כי לאחר שיקבלו את חוות דעת המומחה יחליטו באשר לחיובים של שנת 2004. משלא עשו זאת, ומפאת העובדה שהנטל עבר לכתפי הנתבעים, שכן ענייננו בעילה שטרית, ומשלא עמדו הנתבעים בנטל זה, אין להם להלין אלא על עצמם.

על פי חוות דעת המומחה לשנים 2005-2006, רוב החיובים העודפים הנטענים ע"י הנתבעים מקורם בטעות בסיסית: בנספחים לתצהיר הנתבע 2 הושוו תעודות המשלוח ו/או חשבוניות שהונפקו ע"י התובעת לדו"ח הידני של חברת ההובלות בגין אותו תאריך. הדבר נכון, לטענת המומחה, כאשר הסחורה סופקה ממחסני התובעת. אולם, בשנת 2005 עיקר הסחורה שנמכרה ע"י התובעת לנתבעת סופקה ישירות מהמחסן של חברת מונדי ביזנס נייר חדרה שיווק בע"מ (להלן: "מונדי ביזנס"), ומונדי ביזנס אף הנפיקה לכל משלוח תעודת משלוח. המומחה כתב בחוות דעתו כי התייחס לתעודות המשלוח של מונדי ביזנס בלבד. לאור החלטת ביהמ"ש מיום 11.11.08, נתבקשו הצדדים לפנות בשנית למומחה ולבקשו לחבר את כל תעודות המשלוח של התובעת, המהוות תעודות "ראי" (ראה עדות מנהל התובעת- מר יצחק בר, עמ' 26 לפרו', ש' 16-20) כנגד תעודות המשלוח שהוציאה מונדי ביזנס בגין הסחורה שמשכה ממנה הנתבעת, שכן כפי שהעיד מנהל התובעת: "לכל תעודת משלוח שנחתמה במחסני מונדי נייר חדרה, יצאה תעודת ראי של אורק נייר" (עמ' 26 לפרו', ש' 4).

לאור כל זאת, המומחה חיבר חוות דעת משלימה, לפיה בשנת 2005 היו 73.68 מהמשטחים הכלולים בתעודות המשלוח של התובעת אשר סופקו ממחסני התובעת ולא ממחסני מונדי ביזנס. כמו כן, לאור שלושת החשבוניות והתעודות שהוצגו וצורפו לשנת 2006, כתב המומחה כי המשטחים הללו סופקו כולם ממחסני התובעת, אולם לא נמצאו כפילויות או חיוב ביתר. חוות הדעת המשלימה לא חרגה מחוות הדעת המקורית לאחר הבדיקה החוזרת.

טוענים הנתבעים בסיכומיהם, כי תעודות המשלוח של מונדי ביזנס אינן רלבנטיות, הנתבעת לא הזמינה סחורה ממונדי ביזנס אלא מהתובעת, וכן כי הנתבעת, או מי מטעמה, מעולם לא חתמו על תעודות משלוח אלה (ראה סע' 64-65 לסיכומי הנתבעים). חברת המשלוחים החיצונית שביצעה את רוב המשלוחים היתה חברת ישעיהו והיא נשכרה לצורך כך ע"י הנתבעת. לטענת הנתבעים, הנהגים של חב' ישעיהו מעולם לא הוסמכו לחתום על תעודות המשלוח, ולפיכך אין כל ראיה כי הנתבעת קיבלה את הסחורה בגינה שילמה (ראה סע' 64 – 83 בסיכומי הנתבעים). אינני מקבלת את טענת הנתבעים בהקשר זה. חברת ההובלות, אשר נשכרה ע"י הנתבעת, מהווה שלוחה של הנתבעת וחתימות הנהגים של חב' ההובלות על גבי תעודות המשלוח מהוות אישור לקבלת הסחורה.

עוד טוענים הנתבעים, כי לא ניתן לשייך את כל הסחורה המצוינת בתעודות המשלוח של מונדי ביזנס לנתבעת, מאחר ומדובר בחב' הובלות המבצעת הובלות של נייר עבור חברות רבות. על פי בדיקת המומחה, מונדי ביזנס מנהלת מעקב ובקרה אחר הסחורה היוצאת ממחסניה – על גבי תעודות המשלוח מתנוססת חותמת בית העסק ושם העובד שבדק את התעודה. כמו כן, בראש תעודות המשלוח מצוין כי הסחורה מיועדת לדורניר או ישעיה, המלמדנו כי מדובר במשלוח לדורניר באמצעות חב' ההובלות ישעיהו (סע' 2.2.3 ה' לחווה"ד). קביעת המומחה מהימנה בעיניי, נראה כי מונדי ביזנס, המנהלת מחסני ענק וכמויות גדולות מאוד של סחורה, מנהלת מעקב שוטף ומסודר אחר הסחורה היוצאת מהמחסנים וכן ציון שם הנתבעת, או חב' ההובלה עמה עובדת הנתבעת, על גבי התעודה מספיקים כדי להניח שהסחורה מיועדת לנתבעת.